8 ביולי 2012
ובכן, הגעתי לווינה ביום שלא היה מבייש את תל אביב: שלושים ואחת מעלות בצל. את הדרך מתחנת הרכבת למעונות עשינו בקצב אטי במיוחד, גם בגלל המזוודות שלנו אבל גם מפני שאחד מחברי הקבוצה נעזר בקביים כדי ללכת, והולך לאט, והתאמנו את עצמנו אליו. הוא היה די גיבור, אבל נראה לי שהוא יצטרך לחשוב איך הוא מתנהל להבא: לא הייתי אומרת שהתנאים שניתנו לו מתאפיינים בנגישות יוצאת דופן.
המעונות נמצאים בסביבה פרברית לא זוהרת במיוחד: בניינים גדולים מאוד, שלווים ומשועממים-משהו, פה ושם בתי עסק לא מושכים ולא מעט מקומות שנקראים בתי קפה אבל לפי תמונות המנות המקשטות את הקירות שלהם - מוכרים בעיקר מיני בשרים. כפי שאחת הבנות פה אמרה: בכל מקום שוויין שוויין שוויין. האנשים פה, כך אמרה אותה בחורה, מצ'וקמקים קצת. ציפינו כנראה לווינאים מכובדים. עם זאת, ממש מולנו יש לונה פארק מרשים למדי. עושה רושם שהוא מצטיין במיוחד בכל מיני מתקנים שמעיפים אנשים לגובה בלתי נתפס על גבי נדנדות מסתובבות, גומיית ענק ומוטות ברוטציה. מתברר שמתקן הנדנדות המסתובבות שלו הוא הגבוה באירופה. או בעולם. הוא ממש, ממש גבוה. בלילה, מעבר לפינה יש מועדון שבחלון הראווה שלו יש בובת ראווה שלובשת לא הרבה נצנצים כסופים, וכן כמה דליים מאובקים ובהם בקבוקי שמפניה מאובקים, ושלט מהבהב שמבטיח שהמקום פתוח. אגב, בדרך למעונות יש חנות שמתהדרת בשלט
Erotik Video Shop
בפונט גדול, עגלגל ונעים לעין שהיה בהחלט יכול להתאים לרשת סופרמרקטים או סלולרי.
בקיצור, הצצה מסוימת אל תוך העיר הלא-תיירית, הפרוזאית. זה מזכיר קצת את שכונות הקצה של לונדון: אזור מגורים גדול, אפרורי במהותו (גם אם לא בהכרח לא נעים לעין), זר דווקא ביום-יומיות שלו. עם זאת, צריך לומר (א) שזה מסקרן כשלעצמו, כי את בדיוק מרגישה שאת לא בדיוק מבינה את הקודים סביבך (למה זה נקרא בתי קפה? למה הפונט של חנות סרטי הסקס ידידותי כל כך?) (ב) שהשכונות האפרוריות של ישראל הרבה פחות אסתטיות.
הייתי צריכה לעבור בחדר שלי ולרשום כל נזק שאני רואה כדי שלא יחייבו אותי עליו בסוף. רשמתי שאני לא חושבת שהטלוויזיה עובדת (לא אכפת לי), שאני לא חושבת שהמיקרוגל עובד (אמרו לי לחכות לשותפה, אולי היא תסביר לי מה עושים אתו) ושהמזגן בטוח מקולקל (אמרו לי: מותק, אין מזגן. זה מפזר חום. אנחנו באמת לא יודעים מה לעשות עם מזג האוויר של היום). השארתי לשותפה פתק: היי! אני אסנת. נכנסתי לדירה יום. נתראה בהמשך! :-) בינתיים יש לא מעט עדויות לכך שאכן השותפה קיימת: מוצרים קצת מסריחים במקרר, מוצרי טיפוח לנשים במקלחת, איזה בגד זרוק. אבל אין לדעת. בינתיים הפתק על השולחן.
בערך בשעה ארבע פתאום נהיה שחור בחוץ כאילו מחשיך, ולזמן קצר ירד מבול. אחר כך היה די נעים בחוץ. באורח ישראלי מאוד, התרגשתי מהגשם.
בימי ראשון הסופרמרקטים בווינה סגורים לפי חוק. חקיקה סוציאלית. רק לכמה מקומות שמצויים בצמתים הומי אדם יש רשיון לפתוח ביום ראשון, וחברי קבוצה שהיו כאן בשנה שעברה הבהירו לנו שהעובדה שיש אחד כזה במרחק הליכה מאתנו זו זכות גדולה, ואנחנו צריכים להחשיב את עצמנו ברי מזל. הסופר עצמו מלא חבילות מוצרי בשר וחלב שאני פשוט לא מצליחה לפענח מה יש בהן וכן ירקות שמחירם כמשקלם בזהב. התורים מזכירים את ליל הסדר. אבל בסך הכול אני די משוכנעת שבישראל הקנייה הזו הייתה עולה לי יותר.
לפנות ערב החלטתי שמן הראוי ללכת לראות את העיר, וגם לבדוק אם הכרטיס עובד סוף-סוף, אז הלכתי לתחנת הרכבת התחתית הקרובה ונסעתי בערך שבע דקות למרכז וינה. אין מה להגיד, זאת עיר של מלכים. ומה שיפה זה שהיא מצליחה טוּ פּוּל אִיט אוֹף בלי להיות מעצבנת. עוד מבנה מדהים ועוד מבנה מדהים ויותר פסלי אלים ופטרונים מתיירים יפניים, וזה איכשהו עובד. בסביבות בניין העירייה שמעתי מישהי שרה סוג של ג'ז עם הגברה רצינית אז הלכתי לראות מה קורה. מצאתי את עצמי בהופעה במסגרת פסטיבל הסרטים הבין-לאומי של וינה, בערך עשרים וארבע שעות אחרי שהשתתפתי בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי של ירושלים. הווינאים הריעו, צבר של מתבגרות במין מדי תנועת נוער נזיריים - שמלות אפורות עם צווארונים לבנים - רקדו ועשו שמח, ילדונת קטנה ניגשה אליי וניסתה כנראה להסביר לי משהו בפנטומימה בנוגע לכפות הרגליים שלי. אבל גיליתי שאני לא יודעת לקשקש עם פעוטות בשום שפה מלבד עברית, ואבא שלה היה בסביבה כך שזה היה יוצא קצת מוזר, אז לא יכולתי לענות לה ונאלצתי להסתפק בחיוך. היה נחמד.
אסנת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה