תמיד חשבתי שאני לא מי יודע מה אוהבת גלידה. ובכן, היום התברר לי שבטח שאני אוהבת גלידה, פשוט ככל הנראה עד היום לא טעמתי גלידה טובה באמת.
גלידריות איטלקיות הן מסורת מקומית בווינה. ככל הנראה, איטלקים הקימו בווינה גלידריות כבר במאה ה-19, והגלידריות האלה צריכות לעמוד בסטנדרט קפדני כדי להיקרא "איטלקיות". או משהו בסגנון. נועם יציב הסביר לי. בכל אופן, וינה היא העיר עם "צפיפות הגלידריות הגבוה ביותר באירופה" מחוץ לאיטליה - כך כתוב באתרי תיירים, ובאמת יש גלידה בכל מקום. אנחנו בסך הכול חיפשנו בית קפה, כשחזרנו לווינה אחרי טיול אחר הצהריים מוצלח מאוד בעיירה גרינציג, עיירה היסטורית חמודה להפליא בפאתי העיר. ועושה רושם שבתי הקפה כבר סגורים בשעה הזאת, אז נשרכנו בלית ברירה לכיוון אזור הבארים. ואז ראינו משהו שלא נראה כמו באר, ובשמחה רבה ובלא יודעין נכנסנו לאחת הגלידריות המומלצות בעיר.
המנה המדוברת: שני כדורי גלידת וניל שצפים בתוך מעין רוטב חמוציות חם, ובצד - קצפת סמיכה ובקושי מממותקת עם מעט רוטב שוקולד. עזבו את זה שחם וקר ביחד זה נהדר, עזבו את זה שהקצפת משובחת ואפילו עזבו את זה שלא הייתה טיפה אחת מיותרת של סוכר בכל העסק הזה - הגלידה עצמה הייתה מעולה.
וזו הזדמנות טובה לדבר על האוכל כאן.
קודם כול, הווינאים כנראה באמת אוכלים שניצל וינאי. הראיה לכך היא שזו מנה חובה בכל בית אוכל שראיתי עד כה, ואני לא יושבת רק במקומות של תיירים. ככל הנראה, לפי הספר צריך להכין שניצל וינאי עם בשר עגל. בפועל, הרבה מקומות מכינים את זה מבשר חזיר. זו מנה שעולה בין שמונה לעשרה יורו, ועד כה לא הרשימה אותי במיוחד. אבל צריך כנראה לדעת איפה להזמין את זה.
בעיקרון, יש להניח שבכל אוכל נתון תמצא חזרזירים. למשל פיצה "רגילה" היא פיצה עם נקניק פפרוני, וכשקונים קופסת שימורים של עגבניות מרוסקות - חוץ מ"עם בזיליקום", "עם שום" ו"עם צ'ילי" יש כמובן גם "עם חזרזיר". למה לא. כשביקרתי במנזר קלוסטר נויבורג בשבת האחרונה ישבנו לאכול בבית קפה סמוך, ולאחר שהטוסט עם גבינה צהובה וחזרזיר שהזמנתי לא השביע אותי - חיפשנו בתפריט עוד משהו קטן ולא יקר שאני יכולה להזמין. אני אומרת "חיפשנו" כי התפריט היה בגרמנית, וחברתי נ', שיודעת קצת יותר ממני, ניסתה מאוד לעזור לי להבין מה אני קוראת. (עוד ראיה לכך שהמסעדה, וכמוה המנזר, אינם מבוקשים במיוחד בקרב תיירים מבחוץ, ואנחנו תמיד מעניקים לעצמנו נקודות, כמובן, על כך שיצאנו "מקומיים"...) בסוף הבנו שאנחנו באמת לא יודעות מה כתוב, והמלצר כבר מזמן עשה סימנים שהוא לא אוהב אותנו. (אגב, מלצרים כאן הם אנשים מבוגרים.) קראנו לו והצבענו על פריט נבחר, באמת בלי לדעת מה אנחנו מזמינות. הוא שאל "טורט?" או משהו דומה, כנראה לשם הבהרה, כדי לוודא שאנחנו מבינות מה הזמנו. הנהנו בביטחון רב וחיכינו לבאות: מנה בהפתעה. מכיוון שחשבתי שהזמנתי משהו אפוי ו/או מלוח, "טורט" באמת גרם לי לתהות מה לעזאזל הולך להגיע בתמורה ל-4 היורו שלי. בסוף הגיעה צלחת עם שתי נקניקיות מאורכות, מעוקלות קצת. הפתעה... חזרזיר!
למען קוראיי השומרים כשרות יש לציין שבשר חזיר זה לא כזה להיט, זה ממש לא מתחרה עם בקר ואת בדרך כלל מרגישה שמוכרים לך בשר זול, בעצם. עם זאת, אני די מתענגת על העניין.
חלב. באוסטריה החלב הרגיל הוא חלב עמיד(!). אני וחברי לספסל הלימודים ביררנו עם המורה לגרמנית איך אומרים "חלב טרי" כי באמת לא יכולנו לסבול את זה. על המדף זה לא לגמרי עזר, כי חלב עמיד נקרא משהו כמו "חלב בעל טריות ממושכת יותר". בסוף מצאתי חלב טרי. פשוט צריך לדעת מה לוקחים מהמדף.
עוגות. כולנו לא מבינים איך ייתכן שיש כל כך הרבה עוגות בכל מקום, ובכל זאת הווינאים אינם רזים פחות מבני כל עם אחר. העוגות הן עוגות כבדות, מהסוג העמוס קרם ולפעמים גם ג'לטין. הן לא תמיד טובות, אבל הרבה פעמים הן טובות. אתמול, אחרי המלצות רבות, עשיתי היכרות עם רשת בתי קפה שנקראת "איידה". רשת כמו רשת: מלצריות במדים ורודים, כיסאות ושולחנות לא רחוקים מהסטנדרט של מקדונלס ורצפה מהוהה. אבל מה - ויטרינות ארוכות וססגוניות של עוגות, בהחלט טריות ולא יקרות. ואת הקפה מגישים לך לפי כל כללי הטקס, על מגש כסוף בלוויית כוס מים. וינה, בכל זאת.
בשבת אני מתכוונת לבלות את הבוקר ברכיבה על אופניים. יש הרבה על מה לכפר.
גלידריות איטלקיות הן מסורת מקומית בווינה. ככל הנראה, איטלקים הקימו בווינה גלידריות כבר במאה ה-19, והגלידריות האלה צריכות לעמוד בסטנדרט קפדני כדי להיקרא "איטלקיות". או משהו בסגנון. נועם יציב הסביר לי. בכל אופן, וינה היא העיר עם "צפיפות הגלידריות הגבוה ביותר באירופה" מחוץ לאיטליה - כך כתוב באתרי תיירים, ובאמת יש גלידה בכל מקום. אנחנו בסך הכול חיפשנו בית קפה, כשחזרנו לווינה אחרי טיול אחר הצהריים מוצלח מאוד בעיירה גרינציג, עיירה היסטורית חמודה להפליא בפאתי העיר. ועושה רושם שבתי הקפה כבר סגורים בשעה הזאת, אז נשרכנו בלית ברירה לכיוון אזור הבארים. ואז ראינו משהו שלא נראה כמו באר, ובשמחה רבה ובלא יודעין נכנסנו לאחת הגלידריות המומלצות בעיר.
המנה המדוברת: שני כדורי גלידת וניל שצפים בתוך מעין רוטב חמוציות חם, ובצד - קצפת סמיכה ובקושי מממותקת עם מעט רוטב שוקולד. עזבו את זה שחם וקר ביחד זה נהדר, עזבו את זה שהקצפת משובחת ואפילו עזבו את זה שלא הייתה טיפה אחת מיותרת של סוכר בכל העסק הזה - הגלידה עצמה הייתה מעולה.
וזו הזדמנות טובה לדבר על האוכל כאן.
קודם כול, הווינאים כנראה באמת אוכלים שניצל וינאי. הראיה לכך היא שזו מנה חובה בכל בית אוכל שראיתי עד כה, ואני לא יושבת רק במקומות של תיירים. ככל הנראה, לפי הספר צריך להכין שניצל וינאי עם בשר עגל. בפועל, הרבה מקומות מכינים את זה מבשר חזיר. זו מנה שעולה בין שמונה לעשרה יורו, ועד כה לא הרשימה אותי במיוחד. אבל צריך כנראה לדעת איפה להזמין את זה.
בעיקרון, יש להניח שבכל אוכל נתון תמצא חזרזירים. למשל פיצה "רגילה" היא פיצה עם נקניק פפרוני, וכשקונים קופסת שימורים של עגבניות מרוסקות - חוץ מ"עם בזיליקום", "עם שום" ו"עם צ'ילי" יש כמובן גם "עם חזרזיר". למה לא. כשביקרתי במנזר קלוסטר נויבורג בשבת האחרונה ישבנו לאכול בבית קפה סמוך, ולאחר שהטוסט עם גבינה צהובה וחזרזיר שהזמנתי לא השביע אותי - חיפשנו בתפריט עוד משהו קטן ולא יקר שאני יכולה להזמין. אני אומרת "חיפשנו" כי התפריט היה בגרמנית, וחברתי נ', שיודעת קצת יותר ממני, ניסתה מאוד לעזור לי להבין מה אני קוראת. (עוד ראיה לכך שהמסעדה, וכמוה המנזר, אינם מבוקשים במיוחד בקרב תיירים מבחוץ, ואנחנו תמיד מעניקים לעצמנו נקודות, כמובן, על כך שיצאנו "מקומיים"...) בסוף הבנו שאנחנו באמת לא יודעות מה כתוב, והמלצר כבר מזמן עשה סימנים שהוא לא אוהב אותנו. (אגב, מלצרים כאן הם אנשים מבוגרים.) קראנו לו והצבענו על פריט נבחר, באמת בלי לדעת מה אנחנו מזמינות. הוא שאל "טורט?" או משהו דומה, כנראה לשם הבהרה, כדי לוודא שאנחנו מבינות מה הזמנו. הנהנו בביטחון רב וחיכינו לבאות: מנה בהפתעה. מכיוון שחשבתי שהזמנתי משהו אפוי ו/או מלוח, "טורט" באמת גרם לי לתהות מה לעזאזל הולך להגיע בתמורה ל-4 היורו שלי. בסוף הגיעה צלחת עם שתי נקניקיות מאורכות, מעוקלות קצת. הפתעה... חזרזיר!
למען קוראיי השומרים כשרות יש לציין שבשר חזיר זה לא כזה להיט, זה ממש לא מתחרה עם בקר ואת בדרך כלל מרגישה שמוכרים לך בשר זול, בעצם. עם זאת, אני די מתענגת על העניין.
חלב. באוסטריה החלב הרגיל הוא חלב עמיד(!). אני וחברי לספסל הלימודים ביררנו עם המורה לגרמנית איך אומרים "חלב טרי" כי באמת לא יכולנו לסבול את זה. על המדף זה לא לגמרי עזר, כי חלב עמיד נקרא משהו כמו "חלב בעל טריות ממושכת יותר". בסוף מצאתי חלב טרי. פשוט צריך לדעת מה לוקחים מהמדף.
עוגות. כולנו לא מבינים איך ייתכן שיש כל כך הרבה עוגות בכל מקום, ובכל זאת הווינאים אינם רזים פחות מבני כל עם אחר. העוגות הן עוגות כבדות, מהסוג העמוס קרם ולפעמים גם ג'לטין. הן לא תמיד טובות, אבל הרבה פעמים הן טובות. אתמול, אחרי המלצות רבות, עשיתי היכרות עם רשת בתי קפה שנקראת "איידה". רשת כמו רשת: מלצריות במדים ורודים, כיסאות ושולחנות לא רחוקים מהסטנדרט של מקדונלס ורצפה מהוהה. אבל מה - ויטרינות ארוכות וססגוניות של עוגות, בהחלט טריות ולא יקרות. ואת הקפה מגישים לך לפי כל כללי הטקס, על מגש כסוף בלוויית כוס מים. וינה, בכל זאת.
בשבת אני מתכוונת לבלות את הבוקר ברכיבה על אופניים. יש הרבה על מה לכפר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה