הו, בלוג מיותם!! שבוע שלם עבר, בעצם, בלתי מתועד. אני מוצאת את עצמי באמת כועסת גם על עם עובד, גם על המורה החדש (שבאמת נותן שיעורי בית, לשם שינוי) וגם על החברים שגררו אותי לשתות יותר מדי (אני עדיין סוחבת עייפות מאז מוצאי שבת... לא שזו אשמתם) דווקא כשבאמת, באמת רציתי שקט ולהסתובב לבד ולכתוב סוף-סוף. אני מכירה להמציא לעצמי דחיות ותירוצים בשביל לא לכתוב; אני די כועסת כשהעולם, ברשעתו, באמת מונע את זה ממני.
אז קודם כול התחיל קורס חדש. הפעם המבחר האנושי מרשים אף יותר, וכולל את אינדונזיה, פרו, הודו, ארצות הברית, אנגליה, הפיליפינים, תורכיה, אוקראינה, ספרד, פולין ועוד ארץ נשכחת או שתיים במזרח אירופה. יש רק ארץ אחת שיש ממנה יותר מתלמיד אחד; כשבאחד ממשחקי ההיכרות המורה נעמד באמצע הכיתה ואמר שהוא אוסטריה וביקש שנסתדר לפי מיקום גאוגרפי, התברר לכולנו שישראל היא בלי מתחרים המדינה הגדולה ביותר בעולם. (אנחנו ארבע.)
החבר'ה קצת מבוגרים יותר מבקבוצה הקודמת; רק מריה האוקראינית בת שש עשרה. היצור הקטן והחמוד הזה נכנס לכיתה, פותח את פיו הקטן והעגול ומפהק פיהוק מתוק ואז מתרפק עליי והולך לישון. קצת כמו הנמנמן באליסה בארץ הפלאות. אלכס, הבריטית, היא מגילפורד, העיירה הסמוכה ללונדון ששימשה את פורד פריפקט מ"מדריך הטרמפיסט" בתור סיפור כיסוי (בעצם הוא בכלל לא היה מגילפורד אלא מהחלל החיצון). אלכס היא מורה לאנגלית ומסתובבת בעולם עם החבר שלה ומלמדת. אמרתי לה שמכרתי משקפי שמש בקניון בגילפורד. אלה לא היו חילופי מידע מרגשים במיוחד; מכל מקום, אני בעמדה טובה כדי להעיד שיש לה סיבות טובות לא לחיות במקום המשעמם הזה.
אנשים נחמדים.
המורה החדש נפלא. הוא מצחיק, הוא מפעיל אותנו, הוא שיטתי ומסודר מאוד ומצייד אותנו בטיפים טובים ללימוד שפה ואולי הכי חשוב - כשהוא צריך להסביר משהו חשוב, למשל דקדוק, הוא חוזר על זה באנגלית. אלכס אומרת שזה לא נכון ללמד ככה, ושבשלבים הראשונים של לימוד שפה צריך ללמד אותה בלי להיעזר בשפות אחרות. אני מצדי עדיין לא התגברתי על זה שבקורס של יולי הגעתי למבחן בעל פה בלי להתכונן מפני שהמורה הזיזה את מועד המבחן יום אחורה - והודיעה על זה לכיתה רק בגרמנית. קל לפספס הודעה כזו כשממילא לא מבינים יותר מחמישים אחוז ממה שהמורה אומרת, במשך שלוש שעות כל יום. מצטערת, אני לא רואה איך זה מועיל. הסברים בלשון ממילא קיבלתי מחבר לכיתה שפשוט יש לו תואר בבלשנות אז הוא מבין.
עם זאת, ביום שישי המורה נכנס לכיתה והודיע: "Heute ist Freitag. Am Freitag ich spreche nur Deutsch." (יודעים מה, לא מתרגמת לכם. רציתם טעימה מווינה - הנה, תחוו קצת תסכול מקומי אותנטי.) אם כי הוא לא עמד בזה. (כריסטוף, הפולני, מסכן; הוא לא מבין מילה אנגלית. הרבה פולנים לא מבינים אנגלית.)
ביום הראשון התחלנו בסבב היכרות. האדם הראשון בסבב אמר את השם שלו. השני אמר את השם של האדם הראשון ואז את שלו וכן הלאה. לרוע מזלה של הכיתה, אני הייתי השנייה בסבב - הראשונה אחרי המורה עצמו, ולכן כל אחד ואחד מן המסכנים האלה נאלץ לשבור את השיניים שלו על השם שלי. ככה הולך לי פה; ניחא שמות כמו שי או שני או טלי; אסנת זה מין דבר שלא רק שאף אחד פה לא נתקל בו בשום שפה אירופית מימיו, זה גם עמוס עיצורים. בדרך כלל אני מראש אומרת את השם שלי לאט ובקול רם, ואז המכר החדש מתכופף לעברי בבלבול קל ומבקש שאני אחזור על זה, ואחר כך לא זוכר.
המורה מתעקש על הגייה (הוא אומר שאם נטעה במין הדקדוקי של מילה עדיין יבינו אותנו, אבל אם נהגה אותה לא נכון לא יבינו, ולכן צריך לא להגזים בשינון מין דקדוקי וכן להגיד מילה עשר פעמים עד שאומרים אותה נכון). לאורך סבב השמות, בכל פעם שמישהו אמר Das is במקום Das ist, או Er heiss במקום Er Heisst, הוא תיקן: "Das isTTT! Er heissTTT!" (וכשאני כותבת TTT אני מתכוונת שהוא ממש ירק). הוא גם סימן T עם הידיים, כמו שמסמנים טיים-אאוט. איפשהו באמצע הסבב, כשהתלמיד המי-יודע-כמה שיבש את השם שלי, וספציפית - השמיט את ה-ת', המורה עצר אותו ואמר "OssnaTTT!" אני עזרתי וסימנתי T עם הידיים. הכיתה צחקה. המורה אמר: "Das ist ein gut Name fur Deutschlernen."
טוב חברים. אחת בלילה, ונמאס לי להיות זומבי בשיעורים. היה קצר, אבל מחר בעזרת השם אני אהיה חזקה יותר מן הנסיבות ואמשיך לכתוב. אולי אני אספר לכם על חוויות סוף השבוע (המעורבות בטיבן) בחברתם היוקרתית של מקומיים אמתיים, או על הונדרטוואסר אהוב נפשי. וגם: שליחות סיקור חדשה, במיוחד בשבילכם! (סתם, בשבילי כמובן, אבל עבור מי אני אסקר.) stay tuned.
אז קודם כול התחיל קורס חדש. הפעם המבחר האנושי מרשים אף יותר, וכולל את אינדונזיה, פרו, הודו, ארצות הברית, אנגליה, הפיליפינים, תורכיה, אוקראינה, ספרד, פולין ועוד ארץ נשכחת או שתיים במזרח אירופה. יש רק ארץ אחת שיש ממנה יותר מתלמיד אחד; כשבאחד ממשחקי ההיכרות המורה נעמד באמצע הכיתה ואמר שהוא אוסטריה וביקש שנסתדר לפי מיקום גאוגרפי, התברר לכולנו שישראל היא בלי מתחרים המדינה הגדולה ביותר בעולם. (אנחנו ארבע.)
החבר'ה קצת מבוגרים יותר מבקבוצה הקודמת; רק מריה האוקראינית בת שש עשרה. היצור הקטן והחמוד הזה נכנס לכיתה, פותח את פיו הקטן והעגול ומפהק פיהוק מתוק ואז מתרפק עליי והולך לישון. קצת כמו הנמנמן באליסה בארץ הפלאות. אלכס, הבריטית, היא מגילפורד, העיירה הסמוכה ללונדון ששימשה את פורד פריפקט מ"מדריך הטרמפיסט" בתור סיפור כיסוי (בעצם הוא בכלל לא היה מגילפורד אלא מהחלל החיצון). אלכס היא מורה לאנגלית ומסתובבת בעולם עם החבר שלה ומלמדת. אמרתי לה שמכרתי משקפי שמש בקניון בגילפורד. אלה לא היו חילופי מידע מרגשים במיוחד; מכל מקום, אני בעמדה טובה כדי להעיד שיש לה סיבות טובות לא לחיות במקום המשעמם הזה.
אנשים נחמדים.
המורה החדש נפלא. הוא מצחיק, הוא מפעיל אותנו, הוא שיטתי ומסודר מאוד ומצייד אותנו בטיפים טובים ללימוד שפה ואולי הכי חשוב - כשהוא צריך להסביר משהו חשוב, למשל דקדוק, הוא חוזר על זה באנגלית. אלכס אומרת שזה לא נכון ללמד ככה, ושבשלבים הראשונים של לימוד שפה צריך ללמד אותה בלי להיעזר בשפות אחרות. אני מצדי עדיין לא התגברתי על זה שבקורס של יולי הגעתי למבחן בעל פה בלי להתכונן מפני שהמורה הזיזה את מועד המבחן יום אחורה - והודיעה על זה לכיתה רק בגרמנית. קל לפספס הודעה כזו כשממילא לא מבינים יותר מחמישים אחוז ממה שהמורה אומרת, במשך שלוש שעות כל יום. מצטערת, אני לא רואה איך זה מועיל. הסברים בלשון ממילא קיבלתי מחבר לכיתה שפשוט יש לו תואר בבלשנות אז הוא מבין.
עם זאת, ביום שישי המורה נכנס לכיתה והודיע: "Heute ist Freitag. Am Freitag ich spreche nur Deutsch." (יודעים מה, לא מתרגמת לכם. רציתם טעימה מווינה - הנה, תחוו קצת תסכול מקומי אותנטי.) אם כי הוא לא עמד בזה. (כריסטוף, הפולני, מסכן; הוא לא מבין מילה אנגלית. הרבה פולנים לא מבינים אנגלית.)
ביום הראשון התחלנו בסבב היכרות. האדם הראשון בסבב אמר את השם שלו. השני אמר את השם של האדם הראשון ואז את שלו וכן הלאה. לרוע מזלה של הכיתה, אני הייתי השנייה בסבב - הראשונה אחרי המורה עצמו, ולכן כל אחד ואחד מן המסכנים האלה נאלץ לשבור את השיניים שלו על השם שלי. ככה הולך לי פה; ניחא שמות כמו שי או שני או טלי; אסנת זה מין דבר שלא רק שאף אחד פה לא נתקל בו בשום שפה אירופית מימיו, זה גם עמוס עיצורים. בדרך כלל אני מראש אומרת את השם שלי לאט ובקול רם, ואז המכר החדש מתכופף לעברי בבלבול קל ומבקש שאני אחזור על זה, ואחר כך לא זוכר.
המורה מתעקש על הגייה (הוא אומר שאם נטעה במין הדקדוקי של מילה עדיין יבינו אותנו, אבל אם נהגה אותה לא נכון לא יבינו, ולכן צריך לא להגזים בשינון מין דקדוקי וכן להגיד מילה עשר פעמים עד שאומרים אותה נכון). לאורך סבב השמות, בכל פעם שמישהו אמר Das is במקום Das ist, או Er heiss במקום Er Heisst, הוא תיקן: "Das isTTT! Er heissTTT!" (וכשאני כותבת TTT אני מתכוונת שהוא ממש ירק). הוא גם סימן T עם הידיים, כמו שמסמנים טיים-אאוט. איפשהו באמצע הסבב, כשהתלמיד המי-יודע-כמה שיבש את השם שלי, וספציפית - השמיט את ה-ת', המורה עצר אותו ואמר "OssnaTTT!" אני עזרתי וסימנתי T עם הידיים. הכיתה צחקה. המורה אמר: "Das ist ein gut Name fur Deutschlernen."
טוב חברים. אחת בלילה, ונמאס לי להיות זומבי בשיעורים. היה קצר, אבל מחר בעזרת השם אני אהיה חזקה יותר מן הנסיבות ואמשיך לכתוב. אולי אני אספר לכם על חוויות סוף השבוע (המעורבות בטיבן) בחברתם היוקרתית של מקומיים אמתיים, או על הונדרטוואסר אהוב נפשי. וגם: שליחות סיקור חדשה, במיוחד בשבילכם! (סתם, בשבילי כמובן, אבל עבור מי אני אסקר.) stay tuned.
בתור קוראת נלהבת ומתמידה אני רוצה להתלונן על רמת השירות.
השבמחקלאלו מאיתנו הנמסים בחום ושוחים בלחות האין סופית ורק רוצים טיפת אירופה בסוף היום, את צריכה לעשות מאמץ גדול יותר ולכתוב :)
אוהבת המון!!!! (סימן קריאה)
אסנת!
השבמחקאני חולה חולה חולה על הבלוג שלך.
מצטערת שזה נאמר בטון הפרחי הזה.
אבל זו אמת, אני קוראת נלהבת, נתתי גם לאבא לקרוא ממנו.
גם הוא מאוד אהב.
נסיתי בעבר לכתוב פה תגובה, והג'ימייל/גוגל המזורגג הזה לא נתן
לי, אני מקווה שהפעם זה יתן.
את כותבת מקסים, ואני נהנת לקרוא
(לא יצא לי כמה זמן, גם אני הייתי בחו"ל)
חזרתי לקרוא ואני נהנת כל כך.
ענבל.