(על הרפתקאותיי המלאות בזלצבורג - בקרוב, ברגע שיהיו גם התמונות. בינתיים נסתפק בכמה שעות ברכבת.)
פרה-קונצפציה (א)
בדרך לזלצבורג נסענו עם חברת westbahn. שילמנו 25 יורו כל אחת - מחיר יקר; מישהו הטעה אותנו לחשוב שיש הנחה של 50% לסטודנטים. התבאסנו אבל אמרנו - חליק, שיהיה.
התכוונו גם לחזור עם אותה חברה אבל הרכבת האחרונה שלהם הייתה די מוקדמת, ולא רצינו לרוץ. חברתי מ' אמרה לי - עזבי אותך, ניסע עם OBB. מה הסיפור.
אבל כשהגענו לתחנה, לקראת השעה תשע בערב וכשכבר לא היו אלטרנטיבות, וניסינו לברר בעניין הנחת סטודנט, התברר שהמחיר של OBB הוא 50 יורו כל אחת.
מ' לא ידעה מה לעשות עם עצמה מרוב שהיה לה לא נעים ממני. ברכבת, בזמן רכישת הכרטיסים, ניסינו כל טריק היתממות אפשרי, כולל שקר טיפה גס בעניין הגיל שלנו, חשיפה סלקטיבית של כרטיסי סטודנט וכן מבטא ישראלי כבד ומטומטם. לא עזר. 50 יורו.
אמרתי לה: אין לך מה להרגיש לא נעים. גם אני לא הייתי בודקת את זה. מי היה חושב שרכבת אחת תיקח אותנו ב-125 ש"ח ורכבת אחרת ב-250 ש"ח? זאת בכלל לא שאלה שידענו לשאול.
פרה-קונצפציה (ב)
לידינו, מהצד השני של המעבר, ישב כומר, אני חושבת יווני אורתודוקסי. משהו עם מעין גלימה שחורה, כובע שחור ועגול וזקן מזרחי-משהו ומרשים למראה. חשבתי שזה מצחיק שממש כמו מ', הוא משחק עם הסמרט-פון שלו.
אחרי בערך חצי שעה של נסיעה, מ' רומזת לי עם הראש ואומרת לי: משהו מוזר מאוד קורה פה. אני מביטה בכומר; פתאום הוא כבר לא כומר. אותו בחור מזוקן לבוש עכשיו בבגדים אזרחיים לגמרי, ג'ינס וחולצת מותג וכובע מצחייה עם סמל של דגל אנגליה. צחקתי ואמרתי: חשוד מאוד. הוא בטח מרגל. זה הרגיש לי כמו משהו מתוך "רצח באוריינט אקספרס".
מ' אמרה - לא, זה לא מצחיק בכלל. תקשיבי, אני חושבת שמשהו פה ממש לא בסדר. בעודנו מדברות, הבחור קם, השאיר על הכיסא תיק שחור לא קטן והלך. בערך באותו זמן, עוד איש בעל חזות מזרחית התמקם ליד דלת המעבר בין הקרונות בלי כל סיבה נראית לעין.
מ', שערנית מאוד לחפצים חשודים, שאלה אותי: אכפת לך אם נעבור מכאן?
אמרתי לה: בסדר, ובואי נתריע בפני הדיילים.
הלכנו עד קצה הקרון וראינו שאין דיילים ואין מעבר. אמרתי: נראה לי שלכיוון השני נוכל להתקדם רחוק יותר ואולי גם למצוא דיילים. חזרנו, ועברנו באי-נוחות אמתית ליד התיק השחור המיותם והבחור השני במעבר. הלכנו שלושה קרונות עד לקרון האוכל וסיפרנו לדיילים שאיש מוזר החליף את התלבושת שלו והשאיר חפץ חשוד. הדייל הלך מיד לבדוק. ישבנו וחיכינו. מ' הייתה לחוצה מאוד, ואני מודה שלא הצלחתי לחשוב על תירוץ טוב בשביל ההתנהגות של ה"כומר".
הדייל חזר ואמר שהכול בסדר, האיש יושב במקומו עם חפציו. שאלתי: כן, אבל למה הוא החליף בגדים? הדייל אמר שהוא היה במדים ועכשיו פשוט החליף לבגדיו הרגילים, זה הכול.
הבנו פתאום שכומר הוא לא נזיר ולא חרדי, ושאם הוא סיים יום עבודה רשמי ומעדיף להתעסק עם הפייסבוק שלו כשהוא בג'ינס וטי שירט, זה לא בהכרח אומר עליו שום דבר חשוד. וחפצים אנשים משאירים כאן בלי השגחה כי הם לא יודעים שבמדינות מתוקנות מסוימות היו מביאים עליהם חבלנים. הבנו שאנחנו לא הולכות למות מוות אלים הערב והלכנו לשבת.
אחר כך אמרתי לחברה שלי: רגע, אנחנו בכלל החשודות פה. לפני חצי שעה דיברנו עם הכרטיסן אנגלית ישראלית עילגת, וכעת פתאום בתוך חצי שעה, בעודנו מנסות לעורר היסטריה ברכבת, מתברר שרכשנו שליטה מופלאה ממש בשפה הזאת.
חשוד מאוד. אולי אנחנו מרגלות.
פרה-קונצפציה (א)
בדרך לזלצבורג נסענו עם חברת westbahn. שילמנו 25 יורו כל אחת - מחיר יקר; מישהו הטעה אותנו לחשוב שיש הנחה של 50% לסטודנטים. התבאסנו אבל אמרנו - חליק, שיהיה.
התכוונו גם לחזור עם אותה חברה אבל הרכבת האחרונה שלהם הייתה די מוקדמת, ולא רצינו לרוץ. חברתי מ' אמרה לי - עזבי אותך, ניסע עם OBB. מה הסיפור.
אבל כשהגענו לתחנה, לקראת השעה תשע בערב וכשכבר לא היו אלטרנטיבות, וניסינו לברר בעניין הנחת סטודנט, התברר שהמחיר של OBB הוא 50 יורו כל אחת.
מ' לא ידעה מה לעשות עם עצמה מרוב שהיה לה לא נעים ממני. ברכבת, בזמן רכישת הכרטיסים, ניסינו כל טריק היתממות אפשרי, כולל שקר טיפה גס בעניין הגיל שלנו, חשיפה סלקטיבית של כרטיסי סטודנט וכן מבטא ישראלי כבד ומטומטם. לא עזר. 50 יורו.
אמרתי לה: אין לך מה להרגיש לא נעים. גם אני לא הייתי בודקת את זה. מי היה חושב שרכבת אחת תיקח אותנו ב-125 ש"ח ורכבת אחרת ב-250 ש"ח? זאת בכלל לא שאלה שידענו לשאול.
פרה-קונצפציה (ב)
לידינו, מהצד השני של המעבר, ישב כומר, אני חושבת יווני אורתודוקסי. משהו עם מעין גלימה שחורה, כובע שחור ועגול וזקן מזרחי-משהו ומרשים למראה. חשבתי שזה מצחיק שממש כמו מ', הוא משחק עם הסמרט-פון שלו.
אחרי בערך חצי שעה של נסיעה, מ' רומזת לי עם הראש ואומרת לי: משהו מוזר מאוד קורה פה. אני מביטה בכומר; פתאום הוא כבר לא כומר. אותו בחור מזוקן לבוש עכשיו בבגדים אזרחיים לגמרי, ג'ינס וחולצת מותג וכובע מצחייה עם סמל של דגל אנגליה. צחקתי ואמרתי: חשוד מאוד. הוא בטח מרגל. זה הרגיש לי כמו משהו מתוך "רצח באוריינט אקספרס".
מ' אמרה - לא, זה לא מצחיק בכלל. תקשיבי, אני חושבת שמשהו פה ממש לא בסדר. בעודנו מדברות, הבחור קם, השאיר על הכיסא תיק שחור לא קטן והלך. בערך באותו זמן, עוד איש בעל חזות מזרחית התמקם ליד דלת המעבר בין הקרונות בלי כל סיבה נראית לעין.
מ', שערנית מאוד לחפצים חשודים, שאלה אותי: אכפת לך אם נעבור מכאן?
אמרתי לה: בסדר, ובואי נתריע בפני הדיילים.
הלכנו עד קצה הקרון וראינו שאין דיילים ואין מעבר. אמרתי: נראה לי שלכיוון השני נוכל להתקדם רחוק יותר ואולי גם למצוא דיילים. חזרנו, ועברנו באי-נוחות אמתית ליד התיק השחור המיותם והבחור השני במעבר. הלכנו שלושה קרונות עד לקרון האוכל וסיפרנו לדיילים שאיש מוזר החליף את התלבושת שלו והשאיר חפץ חשוד. הדייל הלך מיד לבדוק. ישבנו וחיכינו. מ' הייתה לחוצה מאוד, ואני מודה שלא הצלחתי לחשוב על תירוץ טוב בשביל ההתנהגות של ה"כומר".
הדייל חזר ואמר שהכול בסדר, האיש יושב במקומו עם חפציו. שאלתי: כן, אבל למה הוא החליף בגדים? הדייל אמר שהוא היה במדים ועכשיו פשוט החליף לבגדיו הרגילים, זה הכול.
הבנו פתאום שכומר הוא לא נזיר ולא חרדי, ושאם הוא סיים יום עבודה רשמי ומעדיף להתעסק עם הפייסבוק שלו כשהוא בג'ינס וטי שירט, זה לא בהכרח אומר עליו שום דבר חשוד. וחפצים אנשים משאירים כאן בלי השגחה כי הם לא יודעים שבמדינות מתוקנות מסוימות היו מביאים עליהם חבלנים. הבנו שאנחנו לא הולכות למות מוות אלים הערב והלכנו לשבת.
אחר כך אמרתי לחברה שלי: רגע, אנחנו בכלל החשודות פה. לפני חצי שעה דיברנו עם הכרטיסן אנגלית ישראלית עילגת, וכעת פתאום בתוך חצי שעה, בעודנו מנסות לעורר היסטריה ברכבת, מתברר שרכשנו שליטה מופלאה ממש בשפה הזאת.
חשוד מאוד. אולי אנחנו מרגלות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה